החלטה בתיק בש"א 1402/05

1.         המבקש נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 11.11.01. הפגיעה הייתה קשה. בית המשפט מינה במסגרת התיק דנן ארבעה מומחים רפואיים: פרופ' אברמסקי בתחום הנוירולוגיה, פרופ' מרין בתחום העיניים, ד"ר הרמתי בתחום שיקום הפה וד"ר פרבר, מומחית בתחום השיקומי.

מחוות הדעת הנ"ל עולה, כי שיעור נכותו הכוללת של המבקש עומד על 100%. ד"ר פרבר סיכמה את חוות דעתה בציינה, כי מדובר בבחור צעיר שסבל מפגיעת ראש קשה עם חוסר הכרה ממושך, אשר נותר כשהוא סובל מחולשה ספסטית בארבעת הגפיים, מאטקסיה בולטת ומדיסארתריה. עוד ציינה ד"ר פרבר, כי למבקש פגיעה קוגניטיבית הכוללת ליקוי קשה בזיכרון, בחשיבה ביזימה ובתובנה.

עתה פונה המבקש בבקשה למינוי מומחה נוסף, בתחום הפסיכיאטריה. המשיבים התנגדו לבקשה, וטעמי ההתנגדות פורטו בכתב.

2.         לבקשה דנן צירף המבקש שורה של מסמכים רפואיים שראשיתם עוד במסמכי בית החולים לוינשטיין, בו אושפז במהלך שיקומו, והמשכם במסמכים מהעת האחרונה. במסמכי בית החולים לוינשטיין נרשם, כי למבקש היו תקופות של דיכאון והוא קיבל טיפול אנטי דיכאוני תרופתי. בהמלצות בשחרורו נרשם, כי המבקש זקוק לטיפול נפשי "לעיבוד השלכות הפציעה והתמודדות עם הנכות".

בחוות דעתה של ד"ר פרבר נאמר, כי המבקש זקוק לטיפול שיקומי ולאחריו "להמשך טיפול קוגניטיבי בשילוב עם טיפול נפשי-תמיכתי למשך שנתיים שלוש לפחות".

ביום 22.2.05 נבדק המבקש בחדר המיון של בית החולים "טלביה" וד"ר אלנה קלמן רשמה, כי למבקש "מחשבות שווא כלפי אחיו, מחשבות פרנואידיות ... מסר על מחשבות אובדניות ... שיפוט ותובנה חלקי". ד"ר קלמן רשמה למבקש טיפול תרופתי והיפנתה אותו לתחנת בריאות הנפש באזור מגוריו. ביום 9.3.05 נרשם מזכר על-ידי ד"ר קלמן, המופנה לצוות היחידה הפסיכו-נוירולוגית של שירותי בריאות כללית, ובו מתואר מצבו האמור של המבקש.

במסמך המרכז לשיקום של בית החולים לוינשטיין מיום 6.3.05, מסמך המופנה לרופא המשפחה, רשמה ד"ר שפסר, מנהלת יחידת שיקום ילדים ונוער, כי המבקש "מעלה תכנים דיכאוניים ואובדניים, מחשבות פרנוידאליות וכעס על אחיו" וכי המבקש טופל בטיפול תרופתי שהופסק לאחר מספר ימים על-ידי אביו. עוד עולה מהמסמך הנ"ל, כי המבקש היה בטיפול קוגניטיבי שהופסק. ההמלצה במסמך הנ"ל היא להפנות את המבקש לפסיכיאטר מומחה לפגיעות ראש טראומטיות ולהמשיך בטיפול הקוגניטיבי.

ביום 30.3.05 נערכה למבקש הערכה לצורך טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי על-ידי ד"ר וינוקור מ"מכבי שירותי בריאות". ההמלצה הייתה על טיפול "רב מקצועי - פסיכיאטרי, פסיכולוגי בתחום נפגעי ראש" כאשר יש גם לשקול תמיכה והדרכה למשפחה.

3.         על יסוד האמור לעיל נראה כי יש, לכאורה, מקום למינוי מומחה בפסיכיאטריה, ואולם, כאמור, המשיבים מתנגדים לכך וטעמי התנגדותם פורטו בכתב, לאחר שב"כ המשיבים ביקש לאפשר לו לעשות כן (עמ' 34 לפרוטוקול בתיק העיקרי, דיון מיום   14.4.05). אין ממש בטעמי המשיבים, כמפורט להלן:

            א.         המשיבים טוענים, כי אין בפני בית המשפט "בקשה", שכן לבקשה דנן לא צורף תצהיר "כנדרש בהוראות תקנות סדר הדין האזרחי". מטעם זה מבקשים המשיבים לדחות את הבקשה על הסף.

            לבקשה למינוי מומחה בגדר תובענה לפיצויים על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, נקבע סדר דין מיוחד, כמפורט בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן - התקנות).

על-פי תקנה 2(א) לתקנות, התצהיר אותו יש לצרף לבקשה הוא התצהיר המפורט בטופס 2 שבתוספת לתקנות. תצהיר כאמור צורף לבקשה המקורית למינוי מומחים שהוגשה בעת הגשת כתב התביעה (בש"א 3107/02), ולא היה צורך להגישו פעם נוספת. יודגש, כי התצהיר האמור מפרט את רשימת מחלותיו של הנפגע שהיו לו בעברו ושחייבו אשפוז ופרטים על תאונות קודמות שהיו לו. מעבר לכך לא נדרש תצהיר, והבקשה נסמכת בעיקרה על המסמכים הרפואיים. נמצא, כי אין ממש בטענתם הפורמאלית של הנתבעים.

ב.         לשיטת המשיבים, שלב קדם המשפט בתיק דנן הסתיים שכן התיק כבר היה קבוע להוכחות. לפיכך, אין לעלות עתה עניינים שניתן היה להעלותם בקדם משפט.

אכן, בעבר נקבע התיק להוכחות, אך מסיבות שונות, שעיקרן חילופי הייצוג של המבקש, בוטל מועד ההוכחות ונקבעו קדמי משפט נוספים. לפיכך, אין לומר כי הסתיים שלב קדם המשפט.

זאת ועוד, וזה העיקר, גם אם הסתיים שלב קדם המשפט, הרי שכאשר מתעורר צורך אמיתי למנות מומחה רפואי, כדי שבית המשפט יוכל לעמוד על מצבו של הנפגע לאשורו, מדובר בטעם מיוחד שמצדיק היזקקות לבקשה בנדון, גם במהלך שמיעת הראיות ולעתים אף לאחר תום שמיעתן.

ג.          לטענת המשיבים, למרות שחלפו קרוב לארבע שנים ממועד אירוע התאונה, לא הוצג "תיק רפואי פסיכיאטרי על-שם התובע, לא הוכח כל טיפול נפשי שקיבל התובע בתחום הנפשי ואין כלל רצף של טיפולים בנושא זה. על התובע היה להתכבד ולהמציא את כל תיקו הרפואי הגולמי אצל פסיכיאטר דבר שלא נעשה, ולא בכדי!!!" (סעיפים 6 ו-7 לתגובה).

מהמפורט בסעיף 2 לעיל עולה בבירור, כי המבקש צירף לבקשה די והותר מסמכים רפואיים שבכוחם להוות ראשית ראייה לפגיעה בתחום הנפשי. די במסמכים שצורפו, ובמצב כזה, העובדה שיכולים להיות בנמצא מסמכים נוספים, אינה יכולה לפגוע בסיכויי הבקשה להתקבל. יצויין, כי בבקשה המקורית למינוי מומחים שהוגשה ביחד עם כתב התביעה כבר התבקש מינוי פסיכיאטר, וכפי שניתן היה להיווכח מהאמור לעיל, הבעיות בתחום הנפשי באו לידי ביטוי במהלך השיקום בסמוך לאחר התאונה וגם בעת האחרונה. העובדה כי המבקש לא היה כל העת בטיפול נפשי, אינה יכולה לגרוע מהמסקנה כי, לכאורה, על-פי המסמכים שהוצגו, סובל המבקש מפגיעה נפשית כתוצאה מהתאונה.

ד.         נטען, כי המסמכים משנת 2005 הם מסמכים "מוזמנים" המהווים חוות דעת האסורה בהצגה ושאין להסתמך עליה.

גם בטענה זו אין ממש. המסמכים הנ"ל הם מסמכים אותנטיים שניתנו במהלך טיפול רפואי אשר לו נזקק המבקש, בין היתר, לאחר התפרצות כלפי בני משפחה ומחשבות אובדניות. אין במסמכים האמורים סממנים של חוות דעת, הם נערכו על-ידי הרופאים המטפלים, אין הם כוללים התייחסות לשיעור הנכות או לסיכויי ההחלמה וכיוצ"ב נתונים האופיינים לחוות דעת רפואיות.